השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה:
עניינה העיקרי של עתירה זו נסב על השאלה האם מוטלת על המדינה חובה לספק שירותי בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות או החוק) לילדים שאביהם הנטען הוא ישראלי ושאמם נתינה זרה, וזאת למשך פרק הזמן הנדרש עד לבירור שאלת האבהות לילד והכרעה בשאלת מעמדו בישראל.
2. במקורה, התייחסה העתירה לשתי קבוצות עותרים: בקבוצה האחת נכללו אם נוצרייה, בתה, ואזרח ישראלי אשר טען לאבהותו על הילדה, ונדרש להוכיח זאת בהליך שיפוטי. למרבה הצער, הבת נפטרה זמן מה לאחר שהעתירה החלה להתברר, ומשכך, עניינם הפרטני של עותרים אלה התייתר. הקבוצה השנייה כוללת אם, אזרחית הרשות הפלסטינית, אב, אזרח ישראלי מכוח אזרחותה הישראלית של אמו, ובתם של בני הזוג, העותרת 5, אשר היתה בת 4.5 שנים במועד הגשת העתירה, וסובלת מפיגור פסיכו-מוטורי ומאיחור בהתפתחות. מצבה של העותרת 5 חייב טיפולים רפואיים הכוללים אבחון ושיקום. האם וילדי בני הזוג, ובהם גם העותרת 5, החלו בהליך מדורג לקבלת אזרחות ישראלית על בסיס אשרת תושב ארעי א/5.
עיקרי העתירה
3. בעתירה במקורה נתבקשו הסעדים הבאים: ראשית, נתבקש רישום הילדות העותרות שאבותיהן הם אזרחים ישראלים ב"קובץ ביטוח בריאות", ומתן שירותי בריאות בהתאם לחוק ביטוח בריאות, נוכח מצבן הבריאותי החמור; שנית, נתבקש לבטל את מדיניות המשיבים, המתנה מתן שירותי בריאות לילד שאביו ישראלי ואמו זרה במתן מעמד אזרחי לילד, ובמקום שהצהרת האבהות אינה מתקבלת על פניה - רק לאחר מתן פסק אבהות; שלישית, נתבקש לחייב את המדינה במתן שירותי בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות לכל קטין ששאלת האבהות עליו נתונה בבירור ולכן מעמדו בישראל טרם נקבע, וזאת עד להכרעה בענין זה; רביעית, ולחלופין, נתבקש להורות למשיבים לשאת במימון ההוצאות הנדרשות לקבלת פסק דין בענין האבהות לילד, ובכלל זה, ההוצאות הנדרשות לצורך ביצוע בדיקה גנטית, אגב מתן שירותי בריאות לילד עד לסיום הבירור המשפטי, בהתאם למתכונת השירותים הניתנת על-פי חוק ביטוח בריאות.
4. חלק ניכר מהעתירה נסב על הטענה כי המנגנון הקיים, המחייב הוכחת אבהות בדרך של המצאת ראיות חותכות לאבהות, או, לחלופין, מתן פסק דין המצהיר עליה, שולל שלא כדין מעמד אזרחי מהילדים ופוגע בזכויותיהם לחיים ולבריאות וזאת בניגוד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן גם: חוק-היסוד). היבט זה של העתירה התייתר, הן מן הטעם שקבוצת העותרים שלגביה שאלה זו היתה רלוונטית כבר אינה בעלת ענין בעתירה, והן מן הטעם שהנושא העקרוני האמור נדון בעתירה מקבילה (בג"צ 10533/04 ויס נ' שר הפנים).
נותרה, אפוא, להכרעה השאלה העקרונית - הרלוונטית לקבוצת העותרים השנייה - והיא: האם ילדים המצויים בתקופת הביניים עד להכרעה בשאלת מעמדם בישראל, בין היתר נוכח בירור שאלת האבהות לגביהם, זכאים לשירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות, או בדומה לשירותים הניתנים על-פיו.
עמדות הצדדים בסוגיה שבמחלוקת
טענות העותרים
5. העותרים טוענים כי מדיניות המשיבים, המתנה את רישומם במרשם האוכלוסין של ילדים לאם זרה ולאב ישראלי נטען בהוכחת אבהותו, במקום לקבל את הצהרתם המשותפת של ההורים בענין זה, הינה פסולה כשלעצמה. היא גורמת לכך שהסדרת מעמדם בישראל של הקטינים אורכת זמן, ובינתיים, עד להשלמתה, נותרים הילדים ללא ביטוח בריאות. זאת, שכן בהעדר רישום במרשם האוכלוסין, מסרב המוסד לביטוח לאומי לרשום ילדים אלה בקובץ ביטוח הבריאות, ובהעדר רישום כזה - הם אינם מוכרים כזכאים לביטוח בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות. כתוצאה מהמדיניות האמורה, ילדים אלה אינם מקבלים כל טיפול רפואי אף במקרה של מחלות קשות המצריכות טיפול דחוף, למעט טיפול חירום הנחוץ להצלת חיים; ההורים נאלצים לממן מכיסם את כל העלויות הרפואיות הכרוכות בדבר, בעת שחלק ניכר מהם מתמודד ממילא עם קשיי פרנסה וקיום; ילדים שהוריהם חסרי יכולת כלכלית לשלם בעבור הטיפול הרפואי לו הם זקוקים, נותרים בחוליים ובסבלם, כשסכנה נשקפת לחייהם.
6. לטענת העותרים, מדיניות זו של המשיבים פוגעת בזכות היסוד של הילדים לחיים ולבריאות, המוכרת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיא נוגדת את עקרון טובת הילד. היא גם אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק ביטוח בריאות ועם הוראות האמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989, והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966, אשר אושררו שתיהן על-ידי מדינת ישראל. לטענתם, מדובר במדיניות שרירותית, אשר אינה מאזנת באופן ראוי בין האינטרסים המנוגדים הפועלים בענין זה. אינטרסים אלה הם, מצד אחד, עמידה על רישום אמיתי של הנתונים במרשם האוכלוסין והימנעות מרישום אדם כבעל מעמד בישראל, כשהוא אינו זכאי לכך; מנגד - פועל הערך של כיבוד זכויות האדם לחיים ולבריאות של כל מי שנמצא בישראל. מכאן, שהמדיניות האמורה לוקה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות קיצוני. כן נטען, כי מדיניות זו פוגעת בשוויון, שכן היא קובעת דין אחד לילדים ששני הוריהם ישראלים, ודין אחר לילדים לבני זוג מעורבים - ישראלי וזר.
העותרים טוענים עוד כי מדיניות המשיבים אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק-היסוד. הפגיעה בזכויות היסוד אינה נעשית מכוח חוק אלא מכוח מדיניות והנחיות פנימיות של המשיבים; היא אינה הולמת את ערכי מדינה ישראל כמדינה דמוקרטית הדוגלת בשוויון; היא אינה מקיימת את מבחן המידתיות שפיסקת ההגבלה; התכלית הכרוכה באי-הכרה במעמד אזרחי של מי אינו זכאי לכך, חשובה ככל שתהא, אינה ראויה במקום שתוצאתה היא שלילת מעמד וזכות לשירותי בריאות של ילדים; באיזון בין האינטרסים הנוגדים, ידה של תכלית הענקת המעמד ומתן ביטוח בריאות לילדים נושאת משקל מכריע.
7. לטענת העותרים, פרק הזמן הנדרש לצורך בירור והכרעה בשאלות האבהות והמעמד בישראל עלול להתארך, ויש להבטיח כי בפרק הביניים הזה טובת הילד לא תיפגע, וזכויותיו תישמרנה. יעד זה יוגשם באמצעות מתן מעמד אזרחי זמני לילד, שיזכה אותו בביטוח בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות; לחלופין, יש לגבש מנגנון שיאפשר הענקת שירותי בריאות כאילו היו הילדים מבוטחים במסגרת חוק ביטוח בריאות. העותרים מציינים, כי הסדר ברוח דומה, המקנה לילדים זכות לשירותי בריאות בתקופת הביניים עד לסיום הבירור הנדרש, התקבל בפסק הדין בבג"צ 2100/99 רופאים לזכויות האדם נ' שר הבריאות (לא פורסם, 3.7.2001), בו נדון מעמדם של ילדים שנולדו להורים שאחד מהם תושב מזרח-ירושלים, הרשום כתושב ישראל בקובץ ביטוח בריאות, בעת עריכת חקירה ביחס לשלילת תושבותו של ההורה (להלן: פרשת ילדי מזרח-ירושלים, נספח ע/32 לעתירה). על-פי אותו הסדר, ילדים אלה נרשמים בקובץ האוכלוסין עם לידתם, בהליך מקוצר, ומשויכים לקופת החולים שבה חבר ההורה. בדרך זו, גם אם יש בידי הרשות המוסמכת ראיות לכאורה שההורה הרשום בקובץ ביטוח הבריאות אינו תושב ישראל, הרי עד לסיום הבירור, זוכים ההורה וילדו לשירותי בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות. הסדר דומה צריך לחול גם ביחס לילדים בתקופת הביניים עד לבירור שאלת האבהות עליהם, וקביעת מעמדם בישראל.
טענות המשיבים
8. עמדת המשיבים היא, כי לא ניתן להעניק לילדים שירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות בתקופת הביניים עד לבירור מעמדם האזרחי בישראל מכוח מעמד הוריהם. הזכאות לשירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות נתונה ל"תושב", כהגדרת מונח זה בסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). הגדרה זו מוציאה מגדר הזכאים, בין היתר, את מי ששוהה בישראל בלא רישיון ישיבה, כמו גם את המחזיקים ברישיונות ישיבה זמניים מסוגים שונים. חוקתיות תנאי התושבות לצורך קביעת הזכאות לשירותי בריאות נקבעה בבג"צ 494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר, פ"ד נט(3) 322 (2004) (להלן: ענין עמותת רופאים לזכויות אדם). בהתאם לדין הקיים, זכותו של אדם לשירותי בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות מותנית במעמדו האזרחי בישראל ונגזרת ממעמד זה. העותרים לא הבהירו את הבסיס המשפטי לבקשתם להעניק לילדים זכויות על-פי חוק ביטוח בריאות, על אף שהם אינם עונים לתנאי הזכאות על-פיו. לפיכך, דין העתירה להידחות.
9. עוד נטען, כי אין לעשות היקש לענייננו מפרשת ילדי מזרח-ירושלים. באותו ענין הושג הסדר מוסכם, אשר נתקבל לפני חקיקת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, והוא מתייחס לילדים של תושבי מזרח-ירושלים, שלא התעוררה לגביהם שאלת אבהות המקרינה על מעמדו של הילד בישראל, כפי הדבר בענייננו. באותה פרשה עלתה רק סוגיית מרכז החיים האמיתי של המשפחה, ביחס להורה שהוא בעל מעמד בישראל, ואשר היה בעת לידת הקטין מבוטח על-פי חוק ביטוח בריאות.
10. המשיבים מוסיפים, כי בישראל קיים הסדר ביטוח בריאות מיוחד לקטינים הנמצאים בארץ ואינם מבוטחים על-פי חוק ביטוח בריאות. הסדר זה נקבע על-ידי משרד הבריאות, והוא מעוגן בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות (להלן: ההסדר). הסדר זה נועד להבטיח זכאות לשירותי בריאות לילדים השוהים בישראל ללא מעמד מוסדר. הוא מתבסס על תפיסה הומניטארית, תוך התחשבות במגבלות תקציביות של המדינה. בהתאם להסדר, ילדים, שהוריהם אינם רשומים במרשם האוכלוסין בישראל, זכאים לשירותי בריאות במסגרת קופת חולים מאוחדת. היקף השירותים הרפואיים הניתנים במסגרת זו לקטין המבוטח הינו רחב, ודומה להיקף השירותים הניתנים מכוח חוק ביטוח בריאות. מימון חלקי של השירותים נעשה על-ידי האחראי על הקטין, תוך מתן סבסוד משמעותי מצד המדינה. לטענת המשיבים, הסדר זה מאזן באופן ראוי בין צרכי הקטינים, שאינם זכאים לשירותים על-פי חוק ביטוח בריאות, לבין מגבלות התקציב של המדינה. הוא מספק פתרון הכולל שירותי בריאות בהיקף ראוי ובעלות סבירה.
דיון והכרעה